ואז הוא אמר לי: "איך את לא יודעת? אנחנו הבנים – היינו רבים בינינו מי ילווה אותך הביתה?"
זה היה כבר בשנות הארבעים המאוחרות שלי, אחרי שחידשנו קשר עם החברים בתנועה שלא ראיתי למעלה מ-20 שנה. אני זוכרת שבתקופת הנעורים הרגשתי מקובלת וחכמה, אבל אולי קצת חנונית וגם מאד ביישנית. לא הרגשתי יפה או מחוזרת וזאת למרות שבין חברי הקרובים היו בנות וגם בנים ואולי אפילו יותר בנים. בגילאים האלה מעולם לא חשבתי שמחזרים אחריי ואפילו קנאתי בבנות שחשבתי שאחריהן כן מחזרים….ואז למעלה מעשרים שנה אחרי הוא אמר את מה שאמר ותמה על כך שלא ידעתי ולא הבנתי את זה.
האם זה קשור לדימוי העצמי שלי? לערך העצמי שלי? לביטחון העצמי שלי? למודעות העצמית?
איך אפשר היה למנוע את העיוורון הזה ואת התחושות שלי, ואולי לשחרר את הקנאה הקטנה אך הכואבת של גיל הנעורים?
יש המון מושגים הקשורים בחקר ה"עצמי" שניתן לגלות בסדנאות להעצמה אישית: בטחון עצמי, הערכה עצית, ערך עצמי, דימוי עצמי, תפיסה עצמית, מסוגלות עצמית, שליטה עצמית, מודעות עצמית, תודעה עצמית ועוד ועוד…
בנוסף לאלו יש גם תיאוריות המסבירות כל מושג ועשרות מאמרים וספרים.
אסביר כאן רק שלושת המושגים הנפוצים ביותר ואת ההבדל ביניהם, זאת כיוון שמשתמשים בהם הכי הרבה ומבלבלים ביניהם הכי הרבה:
דימוי עצמי – מושג שמסביר איך אדם רואה את עצמו ואיך הוא מאמין שאחרים רואים אותו. אם זה במאפיינים החברתיים, הגופניים, הרוחניים, הרגשיים, הקוגניטיביים, החברתיים . אנו נוטים להתייחס לעצמנו בהתאם לאותו דימוי. אם אנחנו מחבבים ומכבדים את עצמנו נתייחס אל עצמנו בצורה חיובית ואם איננו אוהבים, נתייחס לעצמנו בצורה שלילית . גם יחסנו אל העולם מותנה בדימוינו בעצמי, המודע והלא מודע. דימוי זה תלוי במה שחשנו שאנחנו מקבלים כתגובה לעצמנו מסביבתנו הקרובה: הורים, משפחה, מורים, חברים קרובים.
הערכה עצמית – מושג המתאר איך האדם שופט את עצמו, ואיך הוא מתייחס לעצמו. זה יכול להתבטא בתפיסה (למשל, "אני חכם", "אני ראוי"), ברגשות (כגון בושה, עצבות, מרירות), ובהתנהגות. ההערכה העצמית נבנית מהניסיון והחוויות של האדם. הערכה עצמית יכולה להיות חיובית או שלילית כללית או שקשורה לתחום מסוים.
ביטחון עצמי – הוא האמונה שיש לך ביכולות שלך וכיצד אתה מעריך את יכולתך לשלוט במשימות שונות בחיים. זה יכול להשתנות בהתאם למצב ויכול להיות גבוה או נמוך. הפסיכולוגים מאמינים שהאדם צריך לשאוף לביטחון עצמי ריאלי כך שיוכל להעריך את יכולותיו בצורה המדויקת ביותר.
אדם זקוק לסביבה פתוחה כדי לאפשר לו הזדמנות להכיר את עצמו, הוא זקוק להתנסויות, חוויות, כישלונות והישגים כדי ליצור הערכה עצמית וכדי לבנות בטחון עצמי ריאלי. הוא זקוק לחברה פתוחה כדי לאפשר לו לבנות דימוי עצמי נכון.
לעתים נדרשות לכך שנים רבות ועתים קרובות יכולים לעזור בכך מטפלים שונים. אם כל השלושה הם שליליים או שהתנודתיות קיצונית מאד ואדם נמצא במצב ירוד קיצוני (למשל: בדיכאון או במניה דיפרסיה) כדאי לו לפנות לפסיכיאטר לאבחון או לפסיכולוג. אם יש בסיס יציב מספיק אותו ניתן לשפר הוא יכול לפנות לקואצ'רית ולקבל מהם עזרה.